Dor Confino, Press

Family Story, Group Exhibition, April 2017, Azul Gallery, Tel Aviv
Family Story, April 24th - 27th, 2017, Including Gallery Talk by Dor Confino, 24th April at 11.30am.
Feb 2017

"Lust for Life", works inspired by Frida Kahlo", Menier Gallery, London

Israeli artist Dor Confino will exhibit in an international group show in London,
“Lust for Life”, works inspired by Frida Kahlo”, Menier Gallery, 51 Southwark Street, London SE1 1RU

August 3 – 31 August 2016
Opening : 4th August 2016.

The exhibition is intense and reflective selections of artworks by artists who have align their creativity by gaining inspiration from artist Frida Kahlo who is best known for her self-portraits.
Her rich and varied lust for life provides many artistic seeds for this multi-media show, with explorations of reality, femininity, sexuality, feminism, love, lust, jealousy, fidelity and loneliness: a potent blend of possibilities proving that Kahlo’s early death has done nothing to dim her legacy.

Confino’s work called ‘Frida my Love’ centers around the familiar portrait of Kahlo that is surrounded by ornamentation and gold leaf.
Efifo Magazine: Dor Confino

האמנית הישראלית דור קונפינו תציג בתערוכה הקבוצתית הבינלאומית Lust For Life בלונדון
הפתיחה ב 4 באוגוסט 2016.
בתערוכה, מציגים אמנים מכל העולם המגיבים ויוצרים עבודות שהן מחווה לאמנית פרידה קאלו שאמנותה וחייה היוו עבורם מקור השראה.
קונפינו מציגה עבודה הנקראת Frida my Love, שבמרכזה מתנוסס דיוקנה המוכר של פרידה קאלו כאשר היא מוקפת אורנמנטיקה ועלי זהב.

התערוכה תוצג בין התאריכים 3-31 אוגוסט 2016

כתובת הגלריה:

Detail, Frida My Love, 60 cm (dia) X 20 cm, polyurethane cast, acrylic, oil paint, gold leaf, 2016

Frida My Love, 60 cm (dia) X 20 cm polyurethane cast, acrylic, oil paint, gold leaf, 2016

Invitation to Exhibition

Frida, My Love
60 cm (dia) X 20 cm polyurethane cast, acrylic, oil paint, gold leaf, 2016.

“…I finally realized that I love you more than I love myself, and although perhaps you do not love me, you still love me a bit. Is this not so? I shall always hope that it continues, and it is sufficient for me.” ‒ Frida Kahlo to Diego Rivera (1935).

Their relationship was characterized by infinite love for each other along with numerous, painful infidelities.

Frida was a powerful, beautiful, fascinating, unique woman and amazing artist. My work in the current exhibition glorifies Frida Kahlo’s agonizing, impossible love for her husband, Diego Rivera.

The piece represents a large-scale golden coin, an icon, imprinted with Frida’s face. The green shades are characteristic of her paintings. The work commemorates Frida Kahlo as a cultural hero and symbol of a free-spirited woman and artist.

Dor Confino,

Group Exhibition: Lust for Life, Works inspired by Frida Kahlo
3 – 31 August 2016, Menier Gallery, 51 Southwark St, London.

Group Exhibition: Lust for Life, Works inspired by Frida Kahlo

3 – 31 August 2016, Menier Gallery, 51 Southwark St, London.

Dionysian Inspiration: The Contribution of Classical Reception Studies Methodology to the Interpretation of Current Curatorial Concepts

International Journal of Art and Art History June 2015, Vol. 3, No. 1, pp. 19-61
Author: Nava Sevilla Sadeh

Dor Confino, exhibition: Mysteria
Zohar Gotesman, exhibition: Carrara Syndrome
Jossef Krispel, exhibition: Tigers
Yasmeen Godder. choreographer: Climax, exhibition: Set in Motiom

Abstract: Dor Confino: Mysteria Exhibition

The exhibition Mysteria by the artist Dor Confino comprised large dimension abstract works characterized by wide-open compositions, richly coloured and abounding in textures (Office Gallery, Tel Aviv, June 2014, curated by the author). The compositions resembled primordial creations, geological quarries rich in minerals or crystals arising from mysterious chthonic depths; or perhaps astronomical bodies viewed by satellite (figs. 12, 13, 14).

They appeared too as if having passed through a sieve and accumulated on the surface as a result of a cathartic experience, evoking once more Kristeva’s discussion on the necessity to eliminate the refuse and the impurities in order to enable the continuity of life. This will become meaningful in the following. Confino’s affinity to Classical mythology is revealed in two works, entitled Ariadne’s Thread (fig. 15) and the Birth of Athena (fig. 16), characterized by riotous layers of colours and textures that bestow upon them a mysterious nature.

The tectonic abstract textures resemble a vortex composition in the work The Birth of Athena, alongside the subject’s mythological source, eliciting thoughts on their underlying aesthetic and mental sources. Dor Confino, a professional architect, paints abstract compositions on huge canvases, using building materials such as gypsum mixed with pigments, acrylic and glues, without using brushes of any sort but only pure physical and intense exertion – by means of her bare hands. Her hands are her palette, resembling a stringed instrument, a bow, by which she controls the canvas’s chords and works passionately, “like some animal” as she herself attests. As if running amok, she drags her fingers across the canvas to create savage textures and weaves of colours, as if they are saturated with precious gems beneath the strata. Confino’s artistic process is indeed exhausting and gruelling, and her use of building materials reflects a process of creating life out of raw materials. The two last works noted, inspired by mythology, are connected conceptually with motifs such as journey and birth. The journey in the painting Ariadne’s Thread appears dark and mysterious, while the birth in Athena’s Birth seems turbulent and stormy.

Both works evoke mythological metamorphoses and physical and mental journeys, such as the Odyssey, Psyche’s journey and others. Indeed, the artist herself underwent the personal odyssey of a physical and mental process of receiving fertility treatments that lasted many years, in a tremendous effort to fulfil her yearning to become a mother. A work such as In My Distress I Cried (fig. 17) offers an outburst of immense energy, the outcome of a mysterious emotional journey that climax in a kind of catharsis.

The association of Confino’s artistic work with a Dionysian mysterious journey derives from two main reasons: the turbulent and cathartic Dionysian-like aesthetical and conceptual character of her works; and the personal journey to achieve fertility that she had undergone, and her own assertion that her artistic work and style arose from this experience. These two aspects can be associated with the mysterious cultic rituals (Mysteria) held for Dionysus in Antiquity since the 6th century BCE.

These sacred rituals comprised a series of acts of purification that the initiates underwent in order to achieve two things: an illusion of merging with the divine and a promise of eternal life after death; and fertility, as in Antiquity Dionysus was considered as a woman’s god. The mystical unification with the divine is expressed by Plotinus as the most desired wish and the supreme goal of the initiates in Antiquity (Plotinus, The Enneads, lines 6.9.11; Jas Elsner, 1995, pp. 91- 97). The origin of the soul is the divinity, “the One” (Hen), for whom the soul permanently yearns but is unable to reach except upon entering a temporary state of trance (Plotinus, The Enneads, lines 5. 8. 11). A human is able to experience the divine only at moments of ecstasy and through a mysterious contact, as stated by Plotinus: “[…] but retreating inwards, he becomes possessor of all; he puts sense away behind him in dread of the separated life and becomes one in the Divine; if he plants to see in separation, he sets himself outside” (Plotinus, The Enneads, lines 5. 8. 11). The worldly medium used to bring about such ecstasy is wine, and thus the Dionysian realm, according to Plotinus (Plotinus, the Enneads 5. 8.10). The Dionysian sacred rites aimed at promising salvation in the afterlife, since the 6th century BCE were known as the mysteria, and the participants were the mystai. Participation in the Mysteries was possible only for those who had undergone a purification rite and as a result had become initiates – teletes. The Mysteries were considered as initiation rites, by which the divine secret that promised sanctification and unification with the divine was revealed. Another aspect in this analysis is that of the function of Dionysus as a fertility god. According to Classical thought the female could only be controlled through irrigation of the womb by male semen to keep it moist and solid and through pregnancy that anchors it in place. Hence the phallus and the semen, as linked to Dionysus, attracted women to his cult. Indeed, among all the male deities Dionysus was the most closely associated with women’s rites of passage. Emperor Augustus urged that women bear as many children as possible, and a woman who provided heirs for her husband was generally held in greater esteem than one who did not. The desire for children led to women performing rituals for the fertility god Dionysus (Zeitlin, 1982, p. 135; Hammer, 2000, pp. 39, 46; Kraemer, 1979, pp. 55-80).

Female Dionysian rites are depicted on wall paintings in the Villa of the Mysteries in Pompeii, dating to the 1st – century CE. Women with serious contemplative faces are shown highlighted against a background of sensuous red.

The associations with fertility and initiation rites are expressed by several images: Paniska, which is a female Pan, nursing a goat, while next to her appears a panicking woman, perhaps an initiate undergoing katabasis; the unveiling of the mystic content of the liknon, a basket used during the rites and containing the phallus, considered as the generative force of life. In another crowning scene, the initiate is shown stretched out across the knees of a maenad, while a demonic figure with outstretched wings lashes her with a whip. This lashing may symbolize the path of purification towards sanctification and a merging with the divinity, as well as the suffering in pursuit of fertility embodied in ritual flagellation during the Lupercalia, an ancient purification rite for the city of Rome (Clarke, 2003, pp. 47-56; Henderson, 1996, pp. 235-276; Fierz-David, 1988; Ling, 1991, 101-104; Maiuri, 1953, 50-63; on the Lupercalia see: Ovid, Fasti 2.381-452). Euripides’ play The Bacchae offers a sense of the wildness of the women seeking to participate in cult of Dionysus, reflecting on the connection between female fertility and this god:

First they let their hair fall loose, down over their shoulders, and those whose straps had slipped fastened their skins of fawn with writhing snakes that licked their cheeks. Breasts swollen with milk, new mothers who had left their babies behind at home nestled gazelles and young wolves in their arms, suckling them (Euripides, The Bacchae, lines 692-702).

Back to Confin’s work: Her turbulent composition the Birth of Athena mentioned earlier might now be understood as a reflection of her own katabasis. A connection with the liberation of the soul through the Dionysian rite seems to be embodied also in two other works: Free Spirit (fig. 18), which introduces a bright entity that seems to be flying out of dark substance and might be interpreted as an embodiment of the Plotinian goal of liberating the soul from materiality; and Vernissage (fig. 19), which is a dynamic composition bathed in a golden light that leads to a central white spot, as an embodiment of a revelation by means of a sacred initiation.

The aspect of purification from impurity, or the sense of layers of material from which a precious essence will emerge, described above, has a strong presence in these works. They evoke Jameson’s apprehension of the work of art as a metamorphosis of one mundane appearance into another, giving the example of a van Gogh painting of apple trees that are transformed on the canvas into coloured surfaces and emotional hues (Jameson, 1992, pp. 6-9).

Thus, the metamorphosed object is loaded with a new metaphysical significance, and hence offers a unique intersection between a Classical outlook and a postmodern concept, embodied in a work by a contemporary artist.

Full article here:

Artist, Dor Confino, Walking on Water, Caesarea

22.01.2016 עכבר העיר

Group Exhibition, A Tribute to Chagall, March 14 till 1 April 2015


Solo Exhibition, Walking on Water, Jerusalem Theater, 15th January, Extended to March 12th, 2015


Smadar Seffi Review: Walking on Water

Ha Aretz, Galeria Review: Walking on Water

Caesarea News Review: Walking on Water

Erev-Rav Review: Walking on Water

Arye-Vieder Review: Walking on Water

ידיעות אחרונות, 12.2.2015

Solo Exhibition "Mysteria", June 2014

Israeli  TV Channel 10  Mysteria Review, 18.6.2014
גלריה משרד בת”א ‘ “תערוכה ביום’  , “מיסטריה.’דור קונפינו

RADIO 103.6 F.M .INTERVIEW , 12.6.2014
דור קונפינו “מיסטריה”, ‘גלריה משרד בת”א’ ,תוכנית המוזות


Savage tributaries
Bring her to fertility, without rain showers

Curator: Nava Sevilla Sadeh, June 2014

Wide-open spaces abounding in texture and richly colorful are at the focus of the creative works of artist Dor Confino – acts of primordial creation of sorts, of lairs, ancient landscapes, or clay-rich geological deposits. Perhaps the vistas are quarries, rich in minerals, crystals and treasures arising from the mysterious chthonic depths. Or are they astronomical bodies far from the stretch of mankind, viewed via satellite?

The unique artistic language in which Confino expresses herself in these works, gives rise to another dichotomy: the layers of color in explosive whirlwind compositions that afford them a dynamic, tempestuous nature, but which are characterised by a regularity of color derived from the use of shades and tones that blend together harmoniously.Thus, the contrasts that are at the core of these works: bounteous quarry land, or astronomical bodies, or the face of the moon; eruption, and an emotional whirlwind, alongside harmonic order. It may be that this duality is what causes our eye to linger on these layers, in an attempt to ponder their secret and to ask what art’s crucible is. What is the nature of the mine from which she quarries these deposits?

Dor Connfino, a professional architect and designer, paints abstract compositions on huge canvases, using acrylic, plaster and glues and without brushes of any sort – the product of the intense, unadulterated physical labor of her bare hands. For her, the hand is the palette; a stringed instrument, bow; it is the means by which she controls the canvas’s chords. The instinctive, unbridled labor she invests in her works, running her fingers on canvas as though she were running amok – “like some animal,” she attests – create textures and weaves of color, as though part of a mystic ritual. The canvases of American painter Jackson Pollack are the fruit of a similar experience, as the act of painting that characterised his works of art, splashing paint on canvases spread out on the floor, resembled a ceremonial experience.

The large-scale abstract compositions and the bold colors applied layer on layer, call to mind the works of German painter Gerhard Richter. Another association is to the destroyed earth with its rows of ash knolls and clods of earth, in the huge abstract landscapes of Anselm Kiefer, which symbolize the loneliness and suffering associated with the history of the Jewish people. The experience of prolonged, meditative observation is what unites these parallel cases. Nevertheless, there is a different dimension to Confino’s works: the somewhat feminine geological strata that fill her canvases with their aesthetic nature, which tug at the eye to examine its components in a way that resembles examining a diamond. It sometimes appears that precious gems rise up through the strata, while the detritus sinks down to the depths. According to Julia Kristeva, mire, detritus and impurity are kept at a distance, to enable life to go on. And in fact, as it will become clear, the effort required to enable life, is what rises to the fore in Confino’s works, as can be revealed by looking at a different culture, distant and ancient.

The catharsis of these works – along with the duality separating the eruptive emotional dimension from the feminine-aesthetic – seems to be based on cultural sources that made the connection eons ago, between the emotional and the feminine experience. The Mysteria rituals celebrated in ancient Greece and Rome in honor of the god Dionysus and known from as far back as the sixth century BC, were a series of acts of purification the initiates underwent to realize the promise of eternal life and to merge with divinity. These initiation rituals were also intended as a promise of fertility, which is why they were seen as feminine rites. An interesting relationship exists between this connection and a process the artist experienced in her personal life, undergoing painful, enervating fertility treatments for many years until she achieved what she had yearned for, by becoming a mother.

The ancient world viewed Dionysus, in honor of whom the rites were held, as a women’s god. The women would gather together at set dates during the year, and ignoring differences in social status and age, they would perform the god’s rituals: barefooted; carrying baskets laden with taste delicacies and food to offer as sacrifice. Bearing torches and scattering incense, singing and reveling in uninhibited dance, they would head for the mountains. The low oxygen level at the summit brought them to a state of release that could even reach levels of ecstasy and a loss of senses, followed by a feeling of purification and total tranquility, known as ataraxia.

Euripides’ play “The Bacchae” offers a sense of the wildness of the women, sanctified to the religion of Dionysus, as it also reflects on the connection between female fertility and this god: “Casting off refreshing sleep from their eyes, started upright, a marvel to behold for their elegance, young, old, and virgins yet unyoked, And first they let loose their hair over their shoulders; and arranged their deer-skins, as many as had had the fastenings of their knots unloosed, and they girded the dappled hides with serpents licking their jaws – and some having in their arms a kid, or the wild whelps of wolves, gave them white milk, all those who, having lately had children, had breasts still full, having left their infants.”

The female Dionysian rites are depicted on wall paintings in the Villa dei Misteri, Pompeii, dating back to the first century AD. Women with serious, contemplative visages are shown, highlighted in a fiercely expressive ambience, against a background of sensuous red. The connections with fertility are expressed via a number of images: the wife of the forest god Pan wet nursing a goat; a description of the mystical contents of a special basket, which held a likeness of a male sexual organ – seen as the generative force of life – during the actual rites; and a scene that is the apex of creativity: The initiate is shown stretched out on the knees of a maenad (a god Dionysus “groupie”), while an imaginary creature with enormous outstretched wings lashes her with a whip. This lashing could very well symbolize the suffering that is part of a woman’s life, on the one hand, and the process of purification and of being purged of the follies of the material world as she is being initiated, on the other – of becoming privy to the secret of the god Dionysus and of merging with divinity.

Purgation from the unclean may be related to a similar dimension that exists in Confino’s works, and which was described above, like a cover of goodness through strata of material.

Fredric Jameson, philosopher and scholar of Postmodernist Culture, who viewed artistic creation as the metamorphosis of one material form into another, offers the example of a van Gogh painting of apple trees that are transformed into colored surfaces on the canvas and explosive, emotion-charged hues. This metamorphosis lends metaphysical signification to the object’s new material dimension. Indeed, an image in Confino’s works that could be construed as geological quarries is, in fact, layers of color and materials that while part of the material world, also hold a spiritual and metaphysical dimension. With regards to the question posed at the beginning, it would seem that the hallucinatory landscapes Dor Confino creates, harbor a complexity of aspects, which make them both geological quarries and astronomical bodies. The creative process recognizable in the tempest exploding from them, flowing from suffering and sensuous relief, is like an ancient orphic ritual. However, their harmonic order attests to the purification and life emerging from their midst.

Nava Sevilla Sadeh, June 2014

*1: Euripides, The Bacchae, translation Aharon Shabtai, Tel Aviv: Shocken, 1994 (Hebrew), lines 407-8.
*2: Julia Kristeva, The Powers of Horror: An Essay on Abjection, Tel Aviv: Resling, 2005 (Hebrew), p. 9.
*3: Euripides, The Bacchae, The Project Gutenberg EBook. translation Gilbert Murray, London, George Allen, 2nd ed, 2011, lines 692-702.


דור קונפינו

“פלגי הנהר הברברי
מביאים לה פריון בלא מטר!”
מתוך הבקכות, אוריפידס1

מרחבים שופעי מרקם ועתירי צבע עומדים במוקד יצירתה של האמנית דור קונפינו, כמעין מעשה בריאה בראשיתי של מאורות, נופים קדומים, או מרבצים גיאולוגיים רוויי חומר. שמא נופים אלו הם מחצבים האוצרים בקרבם מינרלים, גבישים ואוצרות הצפים ועולים ממעמקים מיסתוריים? או שמא אלו הם גרמי שמיים השרויים הרחק מהישג יד אנושית, ואשר נצפים ממבט לווייני? שניוּת נוספת עולה גם מן השפה האמנותית היחודית בעבודות אלו: רבדי הצבע עשויים בקומפוזיציות מערבוליות ומתפרצות המשוות להם אופי דינמי וסוער; מאידך, מתאפיינים הם בחוקיות צבעונית הנובעת מהנחות של גוונים וטונים המשתלבים בהרמוניה. הניגודים עומדים אם כן ביסודן של עבודות אלו: אדמת מחצבים שופעת או פני ירח וגרמי שמים; התפרצות ומערבולת רגשית לצד סדר הרמוני. יתכן ודואליות זו היא הגורמת להשהיית המבט על רבדים אלו, בנסיון לתהות אודות הסוד הטמון בהם, ולשאול – מהו כור מחצבתה של האמנית? מה טיבו של המכרה ממנו דולה היא מרבצים אלו? דור קונפינו, אדריכלית ואשת אסתטיקה ועיצוב במקצועה, מציירת על בדיה גדולי המימדים קומפוזיציות מופשטות בצבעי אקריליק, באמצעות שפכטל, גבס ודבקים, ללא מברשות וללא מכחולים, בעבודה פיזית טהורה ומלאת עוצמה – בידיה העירומות. היד עבורה היא הפלטה. כלי פריטה, קשת, באמצעותה היא שולטת על מיתרי הבד. בעבודה יצרית ופראית, כאילו ננסך עליה אמוק; “כמו חיה” כדבריה, ואולי כמו מתוך חוויה מיסטית-פולחנית, מושכת היא את אצבעותיה על בד הציור ויוצרת את הטקסטורות ומארגי הצבע. חוויית ציור דומה עמדה במוקד יצירתו של הצייר האמריקאי ג’קסון פולוק )Jackson Pollock(, אשר פעולת הציור שאפיינה את עבודתו, תוך התזות צבע על בדי ציור הפרושים על הקרקע, דמתה לחוויה פולחנית. הקומפוזיציות המופשטות גדולות המימדים והצבעוניוּת העזה המונחת ברבדים ובשכבות מעלים בזכרון את עבודותיו של הצייר גרהרד ריכטר )Gerhard Richter(. אסוציאציה אחרת היא האדמה החרבה על שורות תלי
האפר והרגבים בנופיו האבסטרקטיים אדירי המימדים של הצייר אנסלם קיפר )Anselm Kiefer(, אשר מסמלים את הבדידות והסבל הנקשרים עם תולדותיו של העם היהודי. חוויית ההתבוננות הממושכת
והמדיטטיבית היא המשותפת למיקבלות אלו. עם זאת, קיים מימד שונה בעבודותיה של קונפינו: לשכבות הגיאולוגיות השופעות את בדיה אופי אסתטי, נשי משהו, המושך את העין לבחון את מרכיביו, באופן המזכיר התבוננות ביהלום. לעיתים נדמה, שמבעד לרבדים ומערבולות הצבע צפות ועולות אבנים טובות, בעוד הרפש

שוקע במעמקים. על פי ז’וליה קריסטבה הרפש, הפסולת, הטומאה, מורחקים בכדי לאפשר את המשך החיים.2 ואכן, כפי שילך ויסתבר, המאמץ לאפשר את החיים, הוא העולה מיצירתה של קונפינו, ואשר יחשף דווקא מתוך מבט אל תרבות אחרת, רחוקה ועתיקה. ההזדככות בעבודות אלו, כמו גם השניוּת בין המימד הרגשי המתפרץ מחד, והאסתטי-נשי מאידך, נדמה שעשויים להישען על מקורות תרבותיים, אשר קשרו, עוד לפני עידן ועידנים, בין החוויה הרגשית לחוויה נשית. פולחני המיסטריות )Mysteria( שנערכו לכבוד האל דיוניסוס בעולם היווני והרומי, הידועים עוד מהמאה השישית לפנה”ס, היו סידרה של היטהרויות אותן עברו המתקדשים לשם הבטחת חיי נצח והתמזגות עם האלוהות. פולחני חניכה אלו נועדו גם לשם הבטחת פוריות ועל כן נתפסו כפולחנים נשיים. חיבור מעניין קיים בין הקשר זה לבין תהליך בחייה האישיים של האמנית, אשר עברה שנים ארוכות של טיפולי הפרייה כואבים ומתישים עד שהצליחה להגשים את כמיהתה להפוך לאם. האל דיוניסוס לכבודו נערכו הפולחנים, נתפס בעולם העתיק כאל של נשים, ובזמנים קבועים במהלך השנה נאספו נשים, תוך ביטול מחיצות מעמדיות והבדלי גיל, וקיימו ביחד את פולחן האל: יחפות, נושאות סלים ובהן כל טוּב ומזונות הקרבה, מאירות בלפידים ומפזרות קטורת, פסעו הן אל ההרים בשירה, ריקודים פראיים ותיפוף בטמבורין. פסגות ההר מעוטות החמצן אליהן הגיעו הביאו אותן למצב של פורקן עד לאקסטזה ואובדן חושים, ולאחריה הזדככות ושלווה מוחלטת שכונתה אטרקסיה )ataraxia(. קטע מתוך המחזה “הבקכות” לאוריפידס משקף את הפראיות של המתקדשות בדת דיוניסוס, ואת הקשר של אל זה לפוריות נשית: “הן נערו מעיניהן לבלוב שנה, וקמו חיש, מראות משמעת להפליא, גם צעירות, גם ישישות ואף בתולות. ראשית פרעו את שערן על כתפיהן, רכסו ממעל לחזה במכבנות את כסות העור המנומרת וחגרו בנחשים שלקקו את לחייהן. קצתן החזיקו עופר או זאב קטן, מעניקות להם מלובן חלבן – נשים תפוחות חזה שבבתים נטשו ולדות רכים”.3 פולחנים נשיים לאל דיוניסוס מתוארים בציורי הקיר בוילה של המיסטריות בפומפי )Villa Dei Mysteri( מהמאה הראשונה לספירה. על רקע אדום חושני ובאווירה פסיכדלית עזת מבע, מתוארות נשים השרויות בהלוך רוח מהורהר ורציני. ההקשרים לפוריות באים לידי ביטוי במספר דימויים: אשת פאן אל היערות המניקה עז; תיאור של חשיפת התוכן המיסטי של סל מיוחד, שבפולחנים עצמם הכיל דימוי של איבר מין גברי הנתפס כמחולל החיים; וסצינה המהווה שיא ביצירה, בה נראית המתקדשת בפולחן כאשר היא שרועה על ברכי אחת המאינדות, מעריצות האל דיוניסוס, בעוד דמות דימונית בעלת כנפיים עצומות ופרושות מלקה אותה בשוט. הלקאה זו עשויה לסמל מחד, את הסבל הכרוך בחייה של אישה, ומאידך, את תהליך ההזדככות וההיטהרות מהבלי העולם החומרי לקראת ההתקדשות, הביאה בסוד האל וההתמזגות עם האלוהות. ההזדככות מן הטומאה עשויה להיקשר עם מימד דומה שקיים בעבודותיה של קונפינו, ואשר תואר קודם לכן, כציפה של הטוּב מבעד לרבדים של חומר. ההוגה וחוקר התרבות הפוסטמודרנית פרדריק ג’יימסון ראה את יצירת האמנות כהתמרה של צורה גשמית אחת באחרת, תוך שהוא נותן כדוגמא ציור עצי תפוח של ואן גוך, אשר הופכים על בד הציור למשטחי צבע

וגוונים מתפרצים וטעוני רגש.4 התמרה זו מעניקה למימד החומרי החדש של האובייקט משמעות מטפיזית. ואכן, דימוי שעשוי להיתפס כמחצבים גיאולוגיים בעבודותיה של קונפינו הינו למעשה רבדים של צבע וחומרים המשתייכים לעולם הגשמי אולם נושאים מימד רוחני ומטפיזי. בהקשר לשאלה שנשאלה בתחילת הדברים נדמה, שהנופים ההזויים שיוצרת דור קונפינו מעגנים מכלול של היבטים, ועל כן הם בבחינת מחצבים גיאולוגיים כמו גם גרמי שמיים. תהליך יצירתם הניכר בסערה הפורצת מהם נובע מתוך סבל ופורקן חושים, כמו בפולחן מיסתורי עתיק, אולם הסדר ההרמוני הקיים בהם מעיד על ההזדככות והחיים העולים מקרבם.

ד”ר נאוה סביליה שדה
אוצרת התערוכה
יוני 5041

1- אוריפידס, הבקכות, בתרגום אהרון שבתאי, תל אביב: שוקן, 4991, שורות 104-8.
2- ז’וליה קריסטבה, כוחות האימה: מסה על הבזות, תל אביב: רסלינג, 5002, עמ’ 9.
אוריפידס, הבקכות, בתרגום אהרון שבתאי, תל אביב: שוקן, 4991, שורות 295-405.-3
4- פרדריק ג’יימסון, פוסטמודרניזם – או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר, בתרגום עדי גינצבורג- הירש, תל-אביב: רסלינג, 5008

After returning a successful solo exhibition in Monaco , Dor Confino’s latest solo exhibition, “Mysteria”, is showing at the Office Gallery in Tel Aviv, 6 Zamenhof Street,

Curator: Dr. Nava Seville
Chief Curator: Rachel Sukman
Opening hours: Mon – Thu: 11:00 to 18:00. Friday 11:00 to 14:00.
Closing: July 11 at 14:00

Gallery talks will be held on Friday June 27th at 11:00 with the artist and curators. Free entry!

Artist and architect Confino generation, creates paintings of wizards and large-scale using a combination of colors and building materials. Looking work draws the viewer into the wild and passionate swirl of colors and textures.

The “Mysteria” exhibition focuses on the artist’s large-scale works in acrylic paint on canvas combined with building materials, plaster and glues, which create abstract, stormy compositions, bursting with natural urges and sensuality. These compositions are reminiscent of the appearance of the moon, primitive landscapes, or geological quarries of treasures that emerge from mysterious depths.

The title “Mysteria” refers to the mysterious aspect of these works, as well as the mysteries of the cult of Dionysus, the god of wine, instincts and fertility, a predominantly female, instinctive cult that is linked to the artist’s personal experience. Her struggle to achieve motherhood

Gallery talk with the artist and the curators will be held on
 Friday, June 27th at 11:00 a.m.

דור קונפינו – “מיסטריה”
לאחר שחזרה מתערוכת יחיד מוצלחת במונקו מציגה
בגלריה משרד בתל אביב רחוב זמנהוף 6,תל-אביב
אוצרת: ד”ר נאוה סביליה שדה
אוצרת ראשית: רחל סוקמן

שעות פתיחה: ימים ב’ – ה’: 11:00 – 18:00. יום ו’ 11:00 – 14:00.
נעילה: 11 ביולי בשעה  17:00

האמנית והאדריכלית דור קונפינו, יוצרת ציורים מכשפים וגדולי ממדים באמצעות שילוב של צבעים וחומרי בנייה. מבט בעבודות שואב את המתבונן לתוך מערבולת פראית ויצרית של גוונים וטקסטורות.

במוקד התערוכה “מיסטריה”, יוצגו עבודות גדולות מימדים בצבעי אקריליק על בד קנבס בשילוב חומרי בנייה, גבס ודבקים היוצרים קומפוזיציות מופשטות וסוערות, שופעות יצר וחושניוּת. קומפוזיציות אלו מעלות בזיכרון פני ירח, נופים קדומים, או מחצבים גיאולוגיים של אוצרות העולים וצפים ממעמקים מסתוריים. הכותרת ‘מיסטריה’ מתייחסת להיבט המיסתורי הקיים בעבודות אלו, כמו גם למיסטריות בפולחן דיוניסוס, אל היין, היצר והפוריות, שהיה פולחן נשי ויצרי, הנקשר לחוויה אישית בחייה של האמנית. מאבקה לאמהות. סגנונה של קונפינו משלב אבסטרקטי אקספרסיבי במרכיב אורגני מובהק כמו לידה, גם תהליך הציור של קונפינו הוא קשה, מפרך, מיוזע וגם מלוכלך. הציורים מבטאים את התהליכים הנפשיים והפיזיים של הגוף ואת הרחם כחממה המכינה את עצמה לגידול וטיפוח של חיים חדשים. המסע אל משאת הלב הזאת סומא באפלה אך האמנית מוצאת בציור את דרכה אל האור ואל התקווה – האמהות, היצירה האמיתית. מההיכרות שלה עם עולם הבנייה בחרה דור ליצור גם באמצעות חומרי בניין אשר מעורבבים עם הצבע. התוצאה היא ניגוד מחשמל בין חומרים גסים ו”גבריים” לבין אנרגיה וכוח יצירה נשיים שמפיחים חיים על גבי הקנבס, ממש כמו החיים החדשים שיצרה והביאה לעולם. 

שיח גלריה יתקיים ביום ו’ ה-27 ביוני בשעה 11:00 בבוקר עם האמנית ואוצרות התערוכה. כניסה חופשית!

Invitation to the Solo Exhibition , “Mysteria”, of Dor Confino at the Office Gallery,Tel Aviv


he artist and architect Dor Confino creates captivating large-scale paintings, using a combination of paint and building materials. The viewer is drawn into a wild, instinctive whirlwind of colors and textures.

The “Mysteria” exhibition focuses on the artist’s large-scale works in acrylic paint on canvas combined with building materials, plaster and glues, which create abstract, stormy compositions, bursting with natural urges and sensuality. These compositions are reminiscent of the appearance of the moon, primitive landscapes, or geological quarries of treasures that emerge from mysterious depths. The title “Mysteria” refers to the mysterious aspect of these works, as well as the mysteries of the cult of Dionysus, the god of wine, instincts and fertility, a predominantly female, instinctive cult that is linked to the artist’s personal experience.

Confino’s style incorporates abstract expression as a clearly organic component. It is possible to identify in her paintings abstract images of untamed nature, such as dense and mysterious forests, enormous waves at sea, endless skies, flames, or the funnel of a tornado. Not by chance did the artist choose to create such powerful images. Confino’s work is instinctive, a tool for expressing a powerful process that she herself experienced in recent years – her struggle to achieve motherhood.

Over the last twenty years, Confino has climbed to the summit of architecture and design in Israel. Her works have been published widely in the media: Channel 2 News, Channel 10 Economic News, the XNet blog and leading magazines. However, while her professional success was impressive, secretly Confino was struggling with the tremendous difficulty that she experienced in fulfilling her desire to become a mother.

Many years of painful fertility treatments exacted a heavy emotional and physical price, but her boundless determination never weakened. She fought on, in spite of everything – as stubborn as a wild she-wolf. Her exhausting journey towards motherhood was finally successful, when Dor became the mother of two girls, Michael and Raphael. But the mark of those painful years remained, buried somewhere within, waiting for the opportunity to burst out.

Like giving birth, Confino’s painting process is also difficult, exhausting, sweaty and even dirty. Her works express the mental and physical processes in the body and in the womb, as the incubator that prepares itself to grow and nurture new life. In this journey towards her heart’s desire she was fumbling in the dark, but painting provided the way to light and hope – motherhood, the true work of creation.
From her familiarity with the world of building, Dor has also chosen to use building materials in her works of art, mixed with paints. The result is an electrifying contrast between rough and “masculine” materials, and feminine energy and creativity, which comes to life on the canvas, just like the new life that she created and brought into the world.

Hadas Sher

Caesarea News article
רינת פרידמן ,דור קונפינו “מיסטריה ” ,’גלריה משרד בת”א

Yediot Hacharonot newspaper, 24 Hours magazine, The Best Exhebition Of The Week ,Dor Confino, ” Mysteria” , recommended by Havazelet Damary 12.6.2014.
דור קונפינו ‘מיסטריה.’.תערוכה בשבוע , המלצה של חבצלת דמארי, מגזין 24 שעות, עיתון ידיעות אחרונות 12.6.2014

Solo Exhibition, Monaco, Art Monaco, Grimaldi Forum, Koninklijke Villa ,Belgium, April 2014

Music by Orit Wolf, ” Human’s Love Romanza”,